פרשת בֹּא – עבדות, דם, ואל שמחפש להתעלל

האם יציאת מצרים הייתה על חירות – או על דיכוי אלוהי?

כשאנחנו שומעים את סיפור יציאת מצרים, אנחנו נוטים לחשוב עליו כמסע של שחרור. "מעבדות לחירות", כך חונכנו, וכך נאמר לנו בכל שנה מחדש. אבל האם זה באמת מה שהתורה מלמדת אותנו?

בפרשת בֹּא, האל בעצמו מבהיר בדיוק מהי מטרת הסיפור. לא מדובר בשחרור של עם ישראל מטוב ליבו, אלא בהשפלה והתעללות מכוונת במצרים. האל חוזר ואומר:

"כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו... ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים" (שמות י', א-ב)

במילים אחרות, האל מנע מפרעה לשחרר את העם, רק כדי שתהיה לו הזדמנות להכות שוב ושוב ולהראות את כוחו. והכול, בסופו של דבר, כדי שלעם ישראל יהיה סיפור שיוכלו לספר לילדים שלהם.

הדם שמציל – אבל למה האל צריך לראות דם?

אחד מהאלמנטים החזקים ביותר בפרשה הוא הדגש על דם. מכת הבכורות היא השיא של המכות, ולפי התורה, הדרך היחידה להינצל ממנה הייתה למרוח את דם קורבן הפסח על המזוזות:

"וראיתי את הדם ופסחתי עליכם" (שמות י"ב, י"ג)

למה האל זקוק לדם כדי לדעת את מי להרוג ואת מי להציל? איך זה שאל כל יכול צריך סימן חיצוני כדי לא לעשות טעות?

וזה לא הדם היחיד שמשחק כאן תפקיד. התורה מדגישה שקיימת זיקה ברורה בין דם קורבן הפסח לבין דם ברית המילה:

"בדמייך חיי" (יחזקאל ט"ז, ו)

חז"ל לקחו את הרעיון הזה צעד קדימה וטענו שלא רק שדם הפסח מציל, אלא גם דם ברית המילה הוא חלק מההצלה. למעשה, לפי המדרשים, מי שלא עשה ברית מילה לא יכול היה להשתתף באכילת קורבן הפסח.

האם אנחנו באמת רוצים להשתייך לדת שבה דם הוא גורם מרכזי בהצלה האלוהית?

האם יציאת מצרים באמת הייתה יציאה מעבדות?

עוד מיתוס מרכזי שפרשת בֹּא מנפצת הוא הרעיון שהעם יצא מעבדות כדי להפוך לעם חופשי. התורה עצמה מוכיחה את ההפך.

אם האל היה באמת מתנגד לעבדות, לא היה קל יותר לאסור את העבדות לחלוטין? במקום זאת, התורה מסדירה את העבדות ומלמדת כיצד יש להחזיק עבדים בצורה תקינה:

"ואת עבדך ואמתך אשר יהיו לך – מאת הגויים אשר סביבכם מהם תקנו עבד ואמה... והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה, לעולם בהם תעבודו" (ויקרא כ"ה, מ"ד-מ"ו)

במילים אחרות – בני ישראל עצמם המשיכו להחזיק עבדים גם אחרי יציאת מצרים. יתרה מכך, יש הבדל ברור בין עבד עברי (שאותו חייבים לשחרר אחרי שש שנים) לבין עבד גוי, שהוא רכוש לכל החיים.

אז מה בדיוק אנחנו חוגגים?

חז"ל והמהפכה שהמציאו: "גר שהתגייר"

נושא נוסף שצץ בפרשה הוא מעמדו של הגר. התורה מתייחסת לגר כזר שחי בקרב עם ישראל – אין שום אזכור לרעיון של גיור דתי.

אבל חז"ל לא יכלו לקבל את זה. במקום לראות את הגר כמי שאינו יהודי אבל חי בתוך ישראל, הם יצרו מערכת חדשה שבה הגר חייב לעבור תהליך גיור דתי, הכולל ברית מילה וטבילה.

"גר המקראי החי בין ישראלים ולפיכך יכול לאכול מן הפסח איתם – למרות היותו נוכרי – הפך אצל חז"ל לגר שנתגייר" (פרופ' ישי רוזן-צבי)

זו לא רק פרשנות – זו מהפכה שלמה, שהמציאה יהדות חדשה שבה אין דרגות ביניים. אתה או יהודי, או גוי. כל ההבחנות שהיו קיימות בתורה פשוט נעלמו.

אז מה באמת חוגגים בפסח?

אם נשים לרגע בצד את כל מה שסיפרו לנו בילדות, התמונה האמיתית של חג הפסח שונה לגמרי:

• אנחנו לא חוגגים חירות – אלא חוגגים איך האל התעלל באויבינו

• אנחנו לא חוגגים צדק – אלא צדק אלים שמבוסס על טבח המוני

• אנחנו לא חוגגים חופש – אלא חברה שממשיכה להחזיק עבדים

אולי הגיע הזמן להסתכל מחדש על מה שאנחנו חוגגים?

💬 מה אתם חושבים? שתפו בתגובות!