מה אם הייתי אומר לכם שהשאלה החשובה לקראת הבחירות בישראל איננה רק מי ייבחר לכנסת, אלא אילו אמונות אנחנו מכניסים יחד איתו לשלטון? ומה קורה כאשר האמונות האלה אינן נשארות בבית הכנסת, בישיבה או בבית הפרטי, אלא מתחילות לקבוע מי נחשב יהודי, אילו משפחות ראויות להכרה, אילו זכויות מגיעות ללהט"בים, מה מעמדו של בית המשפט ואפילו מה מותר לומר על יריבים פוליטיים?

​

בפרק 199 של על אמונות ותוצאותיהן, דניאל אדר מציב במרכז הבמה את חבר הכנסת יצחק פינדרוס ממפלגת הגברים האורתודוקסים האשכנזיים ‘יהדות התורה’, אבל הפרק איננו רק על פינדרוס. הוא עוסק בשאלה גדולה הרבה יותר: מהן התוצאות כאשר פונדמנטליזם דתי מקבל כוח פוליטי במדינה דמוקרטית?

​

ככל שמתקרבים לבחירות, דניאל מזכיר עיקרון שמלווה את הערוץ כבר חמש שנים: מה שמקבלים בבחירות הוא, בין היתר, תוצאה של אמונות. האמונות של הנבחרים והנבחרות, אבל גם האמונות של הציבור שבוחר בהם.

אז במה מאמין יצחק פינדרוס?

​

הפרק מתחיל בהתבטאות האחרונה של פינדרוס בנוגע לאפשרות לירות במפגינים, שבמהלכה הציע "להתחיל" בחברת הכנסת נעמה לזימי ממפלגת הדמוקרטים. משם חוזר דניאל להתבטאות אחרת של פינדרוס משנת 2021 בנוגע לנשים שעברו גיור שאינו אורתודוקסי. פינדרוס טען כי אישה כזאת אינה יהודייה ואף השתמש כלפיה במונח היידי "שיקסע". הוא גם אמר כי מי שהתגיירו מחוץ למסגרת האורתודוקסית יכולים מבחינתו לשמש כ"גוי של שבת", תוך הסתמכות על הרב יוסף שלום אלישיב.

​

אבל האם מדובר רק באמירות מקוממות?

​

דניאל מחבר את הדברים לשאלה רחבה יותר על היחס לקיצוניות ולאלימות המונעות מאמונה דתית. הפרק חוזר למקרה של עמירם בן אוליאל, שהורשע ברצח בני משפחת דוואבשה בכפר דומא, ולמכתב שעליו חתמו 14 חברי וחברות כנסת מהקואליציה בבקשה לשנות את תנאי כליאתו ולהעבירו לאגף התורני. בין השמות המוזכרים בפרק נמצא גם פינדרוס.

​

ומה קורה כאשר הרטוריקה מופנית כלפי להט"בים?

​

הפרק עוסק באמירתו של פינדרוס שלפיה קהילת הלהט"ב מסוכנת למדינת ישראל יותר מחמאס ומחיזבאללה. מכאן חוזר דניאל לרצח שירה בנקי ז"ל, שנרצחה בגיל 15 במצעד הגאווה בירושלים בשנת 2015 בידי ישי שליסל. הוא מציב את הרצח בתוך דיון רחב יותר על אמונות דתיות קיצוניות, ועל השאלה האם אפשר להפריד לחלוטין בין רעיונות שמופצים במרחב הציבורי לבין המעשים שאנשים מבצעים בשמם.

​

הדיון מתרחב גם לרב הראשי לשעבר שלמה עמאר ולהתבטאויותיו נגד הומוסקסואליות. דניאל בוחן את הפער שבין אמונות הנתפסות לעיתים כ"דתיות" או "מסורתיות" לבין משמעותן כאשר הן עוסקות במוות, בענישה, בזכויות ובמעמדם של בני ובנות אדם בחברה מודרנית. הפרק מזכיר גם את סירובו של עמאר להשתתף באזכרה לשירה בנקי ואת הדברים שאמר להוריה.

​

ומה לגבי מוסדות הדמוקרטיה עצמם?

​

דניאל חוזר לאמירה נוספת של פינדרוס, שלפיה חלומו הוא להביא D9 ולפוצץ את בניין בית המשפט העליון, ומחבר אותה למאבק רחב יותר סביב שלטון החוק, חופש הדת, החופש מדת, זכויות נשים ושוויון. מבחינתו, השאלה איננה האם מדובר בעוד אמירה פרובוקטיבית של פוליטיקאי, אלא איזו תפיסת עולם עומדת מאחוריה ומה קורה כאשר לתפיסה הזאת יש כוח פרלמנטרי.

הפרק מביא גם את סיפורה של אנה סיצ'אקס, שעזבה את ישראל לפורטוגל עם בת זוגה ושתי בנותיה. לפי הדברים המובאים בפרק, המשפחה סבלה מהתנכלויות הומופוביות, ובשיאן שכן הצית את דגל הגאווה ואת החצר הקדמית של ביתן. לדבריה, האירוע התרחש זמן קצר לאחר נאומו של פינדרוס שבו תיאר להט"בים כמסוכנים יותר מחמאס ומחיזבאללה.

​

אז מה באמת עומד לבחירה בבחירות הקרובות?

​

בסיום, דניאל חוזר לנקודה המרכזית: לאמונות יש תוצאות. הוא שואל האם ישראל תמשיך בכיוון של פונדמנטליזם דתי הולך ומתחזק, או שהציבור יבחר לשנות כיוון. הוא גם מפנה ביקורת כלפי ישראלים וישראליות שמחפשים פתרון פוליטי מעורפל ב"מרכז", וטוען שמאבקים עקרוניים אינם מוכרעים באמצעות ניטרליות מול כוחות שמבקשים שינוי עמוק באופייה של המדינה.

​

כי בסופו של דבר, האם בחירות הן רק בחירה בין מפלגות ומועמדים?

​

או שהן גם בחירה בין אמונות, ערכים, תפיסות עולם, והמדינה שנקבל כתוצאה מהם?