הנחש צדק? בראשית, מעמד האישה והמחיר של חינוך לאמונה | פרק 145
מה אם בסיפור גן עדן דווקא הנחש אומר אמת, ומה אם השאלה החשובה יותר היא מה מלמדים אותנו לעשות עם הסיפור הזה?
שלום חברות וחברים, כאן דניאל אדר. בפרק 145 של ״על אמונות ותוצאותיהן״, ״פרשת בראשית, חלק ב׳״, אנחנו ממשיכים לקרוא את הסיפורים המוכרים בלי להעניק להם פטור משאלות. בחלק הראשון בחנו את שני סיפורי הבריאה ואת ההבדלים ביניהם. הפעם נעבור מהעולם שדמיינו מחברי הטקסט אל היחסים שבנו בתוכו: בין האל לאדם, בין האיש לאישה, ובין המבוגרים המספרים לילדים שמקבלים את דבריהם כאמת.
הדיון הזה אינו נשאר בעבר הרחוק. כאשר סיפור עתיק משמש להסברת הטבע, להצדקת שליטה או לחסימת גישה לידע, יש לו תוצאות בהווה. לכן אנחנו שואלים לא רק מה כתוב, אלא גם מה עושים עם מה שכתוב. זה הרי העניין של הערוץ כולו.
ארץ לפני יקום: לקרוא את הרקיע בלי להמציא טלסקופ
בתמונת העולם שאני מציג בפרק, הארץ עומדת במרכזו של מרחב קטן ומוגבל. מעליה רקיע, מעל הרקיע מים, ומתחתיו המאורות. ״קוסמולוגיה״ היא תפיסה של מבנה העולם או היקום.
הקוסמולוגיה הזאת אינה התמונה שמספקת האסטרונומיה המודרנית. הכוכבים אינם קישוטים קטנים מעל הראש, והארץ אינה הבמה שסביבה נבנה כל השאר.
**״רקיע״, בקריאה הזאת, הוא המחיצה המפרידה בין המים העליונים לתחתונים. ״ארובות השמיים״ הן פתחים בתמונה הזאת, שדרכם יכולים לרדת מים. ״תהום רבה״ היא מאגר המים הקדמוני שמתחת. ״מוסדי ארץ״ הם יסודות הארץ, ו״שאול״** הוא עולם המתים שמתחתיה, כפי שהוא מופיע בתיאורים מקראיים. אלה אינם שמות אחרים למונחים בפיזיקה מודרנית. צריך להבין אותם בתוך עולם הדמיון העתיק שבו השתמשו בהם.
ומה לגבי הטענה שיום בבריאה פירושו בעצם עידן? זאת פרשנות שמבקשת להתאים את הסיפור לידע מאוחר. בפרק אני מצביע על קושי פשוט: החלפת יחידת הזמן אינה מתקנת את סדר האירועים. אם צמחייה מופיעה לפני השמש, הפיכת היום למיליארד שנים אינה פותרת את הבעיה. היא רק משאירה את הצמחייה בלי שמש להרבה יותר זמן. תיקנו את השעון, אבל לא את הסיפור.
עץ הדעת ועץ החיים: שני עצים, שתי שאלות
לפני שמתווכחים על הנחש, צריך להבחין בין שני העצים. עץ הדעת טוב ורע קשור בסיפור לאיסור ולהשגת ידיעה. עץ החיים קשור לאפשרות לחיות לעולם. ערבוב ביניהם מאפשר לספר סיפור אחר מזה שנמצא מולנו.
האל מזהיר את האדם מפני אכילת פרי עץ הדעת. הנחש אומר לאישה שהאכילה לא תביא למותם, אלא לפקיחת עיניים ולידיעת טוב ורע. מה קורה בהמשך? הם אוכלים, עיניהם נפקחות, והאל עצמו מכיר בכך שהאדם נעשה יודע טוב ורע. אדם אינו מת באותו יום. בהמשך ספר בראשית מיוחסים לו 930 שנות חיים.
מכאן הטענה הפרובוקטיבית שאני מציג בפרק: בקריאה המילולית הזאת, הנחש צדק בנקודות האלה. זאת אינה המצאה של משפט שלא נכתב. זאת השוואה בין האיום, דברי הנחש ותוצאת העלילה. יש פרשנויות אחרות לאזהרת המוות, אבל עצם קיומן אינו פוטר אותנו מלבחון את הקריאה הזאת ברצינות.
ואז מגיע הגירוש. לפי ההסבר המפורש בסיפור, יש למנוע מן האדם לקחת גם מעץ החיים ולחיות לעולם. זאת הבחנה חשובה: הטקסט תולה את האפשרות לחיי נצח באכילה מן העץ הזה. הוא אינו מציג כאן בפשטות אדם שכבר החזיק בחיי נצח ואיבד אותם. קראו את הסיבה לגירוש, לא רק את מה שזכרתם שסיפרו עליה.
״והוא ימשול בך״: כיצד הופכים יחסי כוח לסדר מקודש?
העונשים בסיפור מסבירים מצבים שהיו מוכרים למספריו: הנחש זוחל, הלידה כרוכה בכאב, ועבודת האדמה קשה. אבל לצד הקשיים האלה מופיעה גם קביעה על יחסי הכוח בין בני אדם: ״והוא ימשול בך״.
**״פטריארכיה״** היא סדר חברתי שבו עיקר הסמכות והשליטה מצוי בידי גברים. ״היררכיה״ היא מדרג של כוח ומעמד. בפרק אני מבדיל בין העונש המתואר כקושי שבטבע לבין עונש המעמיד את האישה תחת שלטון האיש. האיש נדרש לעבוד קשה. האישה סובלת וגם מוכפפת.
כאן אנחנו פוגשים את כוחו של ״מיתוס אטיולוגי״, כלומר סיפור המסביר כיצד נוצרו תופעה או מנהג. כששליטת האיש מוצגת כתוצאה של הכרעה אלוהית בראשית האנושות, היא עלולה להיתפס כסדר שאסור לשנות. מה שהיה מוסד חברתי מקבל חותמת של נצח.
הפרק מביא גם את פירוש רבנו בחיי על הקשר בין האישה, הפיתוי והיצר הרע. זאת כבר שכבת פרשנות מאוחרת, וחשוב לומר זאת. אבל כשמלמדים אותה, צריך לשאול איזה מסר שומעת ילדה על עצמה. האם מספרים לה על תרבות עתיקה ועל דעותיה, או מבקשים ממנה לקבל דימוי משפיל כאמת על טבעה? אלה שתי פעולות חינוכיות שונות מאוד.
בני האלוהים והאל שמתחרט
בבראשית ו׳ מופיעים בני האלוהים, בנות האדם והנפילים. בפרק אני מציג את הקריאה המיתולוגית של הקטע: מפגש בין ישויות אלוהיות לנשים אנושיות, כחלק מעולם סיפורים שבו הגבול בין אלים לבני אדם אינו הגבול של התיאולוגיה המאוחרת. ״תיאולוגיה״ היא חשיבה שיטתית על האל, תכונותיו ויחסיו עם העולם.
מיד לאחר מכן מגיע תיאור שאמור לעצור כל קוראת וקורא: האל מתחרט על עשיית האדם ומתעצב אל לבו. ״וינחם״ בהקשר הזה נקרא בפרק כלשון חרטה או שינוי עמדה. כיצד משתלב תיאור כזה עם אמונה באל היודע מראש כל מה שיתרחש?
בפרק אני משווה אותו לבמדבר כ״ג, שבו מוצג האל כמי שאינו אדם המתנחם. הסתירה בין הדימויים מזמינה מחקר, לא מחיקה. היא יכולה ללמד על ריבוי קולות ותפיסות בתוך המקרא. ״האנשה״ היא ייחוס רגשות, תכונות או פעולות אנושיות לישות שאינה אדם. חרטה, עצב ואכזבה הם חלק מן התיאור האנושי מאוד של האל בסיפור הזה.
מסיפור לפני השינה לשיעור על מה מותר לדעת
בחלקו האחרון של הפרק אני קורא מתוך ״חמש דקות פרשה לפני השינה״. הביקורת שלי מתמקדת בקטעים המובאים ובדרך הצגתם לילדים: ערבוב בין פסוק, מדרש והסבר על העולם, בלי להבהיר מה מקורו של כל דבר ומה מעמדו.
**״מדרש״** הוא יצירה פרשנית המרחיבה את הטקסט, דורשת אותו או ממלאת פערים בסיפורו. הוא עשוי להיות מרתק כמקור לתרבות ולתולדות הרעיונות. אבל סיפור מדרשי אינו נעשה ממצא מדעי מפני שמבוגר סיפר אותו בביטחון.
בקטעים הנקראים בפרק פוגשים אור המעניק יכולת לראות למרחקים, בעלי חיים המופיעים בבת אחת, נחש בעל רגליים ואנשים שהפכו לקופים. הבעיה שאני מצביע עליה היא הצגת סיפורים כאלה כהסבר עובדתי מחייב, בייחוד כשהיא באה במקום היכרות עם ביולוגיה, אסטרונומיה והיסטוריה.
**״אינדוקטרינציה״** היא הטמעת אמונות באופן המצר את האפשרות להטיל בהן ספק ולבחון חלופות. לא כל לימוד מסורת הוא אינדוקטרינציה. השאלה היא האם לילדה ולילד מותר לשאול, לבדוק ולהיתקל בראיות שאינן מתיישבות עם התשובה שסיפקו להם מראש.
האש הראשונה והעבר שלא מתחיל בסיפור
אחת הדוגמאות בפרק נוגעת לסיפור על אדם הראשון והדלקת האש. מולו אני מזכיר את גשר בנות יעקב ואת האתרים הפרהיסטוריים בישראל. במחקר מגשר בנות יעקב תוארו שרידי עץ, זרעים וצור שרופים כראיות התומכות בשליטה באש לפני כ־790 אלף שנה. זהו קנה מידה אחר לחלוטין מהכרונולוגיה של כמה אלפי שנים המוצגת בספר הילדים. The Hebrew University of Jerusalem
**״פרהיסטוריה״** היא התקופה שקדמה לעדויות הכתובות הרלוונטיות לחברה הנחקרת. ״אבולוציה״ היא שינוי תורשתי באוכלוסיות לאורך דורות, והמסגרת המדעית המסבירה את התפתחות מגוון החיים ומוצאם המשותף. ״תיאוריה מדעית״ אינה ניחוש מזדמן, אלא מסגרת הסבר הנבחנת מול ראיות.
ילד יכול להכיר סיפור על גילוי האש וגם ללמוד כיצד חוקרות וחוקרים בודקים עדויות לשימוש קדום בה. לא צריך לבחור בין סקרנות תרבותית לסקרנות מדעית. צריך להפסיק להציג את האחת כתחליף לשנייה.
וזאת השאלה שאני מבקש להשאיר איתכן ואיתכם: למי יש זכות לצמצם לילדים את העולם לפני שהספיקו להכיר אותו? אפשר לקרוא בראשית, לשאול שאלות קשות ולהרחיב את הידע. אפשר להעניק לילדים עבר תרבותי בלי לשלול מהם את ההווה המדעי שלהם.
**צפו בפרק 145, ״פרשת בראשית, חלק ב׳״.** כתבו בתגובות מה הפתיע אתכן ואתכם, והצביעו על הפסוק או הטיעון שתרצו לבחון. הירשמו לערוץ, שתפו עם חברות וחברים, וחזרו גם לפרק 144, ״פרשת בראשית, חלק א׳״. כי השאלה אינה רק במה אנחנו מאמינים. השאלה היא מה האמונות האלה עושות לחיים שלנו ושל אחרים.
קישורים ומקורות שנדונו בפרק
בראשית א׳: סדר הבריאה והרקיע.
בראשית ו׳: בני האלוהים, הנפילים וחרטת האל.
במדבר כ״ג, י״ט: התיאור המקביל לדיון בחרטה.
רבנו בחיי לבראשית ג׳, א׳: הפרשנות הנידונה בפרק.
״חמש דקות פרשה לפני השינה״: הקטעים נידונים בהרחבה בחלקו האחרון של הסרטון, החל מסביבות 44:03.
אתר על אמונות ותוצאותיהן: לפרקים ולתכנים נוספים.
מקור מחקרי משלים לאתר המוזכר בפרק: Evidence of Hominin Control of Fire at Gesher Benot Ya'aqov, Israel, מאת נעמה גורן־ענבר ועמיתיה, Science, 2004.
תגובות