top of page
חיפוש

פרשת תולדות: האם אפשר להיוולד רשע? על גזענות, אינדוקטרינציה וחינוך ילדים בשם אלוהים

9 בנוב׳
זמן קריאה 7 דקות

האם הייתם מוכנים שמישהו ילמד את ילדיכם שאדם יכול להיות רשע עוד לפני שנולד, רק משום שאלוהים קבע כך?


ומה הייתם אומרים אילו סיפרו לילדים שלכם שבני עם אחר אינם דוברי אמת מטבעם, שאישה נועדה בעיקר ללדת בנים, ושסבא וסבתא שנפטרו יחזרו בקרוב מן הקבר?


אני מניח שרבים מכם היו מזדעזעים.


אבל מה קורה כאשר אותם מסרים מופיעים בסיפורים דתיים המיועדים לילדים? האם העובדה שמדובר במסורת מקודשת הופכת אותם פתאום לחינוך מוסרי?


בקטע מתוך פרק 203 של "אמונות ותוצאותיהן", פרשת השבוע: תולדות, אני בוחן את השאלות האלה באמצעות חומרי חינוך דתיים המבוססים על סיפורי חז"ל.


הבעיה איננה עצם קיומם של סיפורים עתיקים, ואפילו לא העובדה שהם כוללים רעיונות משונים, אכזריים או בלתי סבירים. לכל תרבות יש מיתולוגיה. הבעיה מתחילה כאשר מספרים לילדים שהסיפורים האלה הם אמת שאין לפקפק בה, ושעליהם לאמץ את הערכים המשתקפים בהם.


כי לאמונות יש תוצאות.


עשיו: רשע עוד לפני שעשה משהו


בפרשת תולדות, בספר בראשית, אנחנו פוגשים את יצחק ורבקה ואת שני בניהם, יעקב ועשיו.


רבקה מתקשה בהריונה. העוברים מתרוצצים בקרבה, והיא מבקשת להבין מה מתרחש. התשובה המקראית היא ששני גויים נמצאים בבטנה, ששני לאומים ייפרדו ממעיה, ושרב יעבוד צעיר.


זהו הסיפור המקראי.


אבל הפרשנויות המדרשיות מוסיפות עליו עולם שלם של משמעויות.


בחומרי החינוך שאני בוחן בפרק, מסופר שכאשר רבקה עברה ליד בתי מדרש, אחד העוברים ביקש לצאת כדי ללמוד תורה. כאשר עברה ליד מקומות של עבודה זרה, העובר האחר ביקש לצאת.

כך הופכים שני עוברים, שעוד לא נולדו ועוד לא עשו דבר, לאחד צדיק ולאחד רשע.


תחשבו על המשמעות החינוכית.


מהו רשע? אדם שעשה מעשים רעים? אדם שבחר לפגוע באחרים? אדם שאפשר לבחון את התנהגותו ולשפוט אותה?


לא כאן.


כאן הרשע קיים עוד לפני המעשה. הוא חלק מהזהות של הילד, עוד ברחם אמו.


וכאשר הילדים שומעים את הסיפור הזה, הם עלולים ללמוד שלא צריך להכיר אדם, לבחון את מעשיו או להבין את נסיבות חייו. מספיק לדעת לאיזו קבוצה הוא משתייך.


אם זה היה נאמר על יהודים, האם היינו מוכנים לקבל את ההסבר שמדובר רק בסיפור מסורתי?


איך יוצרים מפלצת מתינוק?


הסיפור המדרשי על לידת עשיו אינו מסתפק בכך שהוא מוגדר רשע.


הוא מתואר כתינוק אדום, שעיר באופן יוצא דופן, בעל מאפיינים גופניים חריגים. בחומר החינוכי הנדון בפרק, התיאור מתרחב עד כדי זקן, שפם וסימן של נחש על רגלו.


כלומר, לא רק אופיו של עשיו מוצג כפסול. גם גופו הופך לסימן של רוע.

זהו מנגנון מוכר של דה-הומניזציה.


כאשר רוצים להציג אדם או קבוצה כאויבים מטבעם, קל יותר לעשות זאת אם מתארים אותם כיצורים שונים, מפחידים, מכוערים או מפלצתיים.


במקום לראות תינוק, מלמדים את הילדים לראות מפלצת.


במקום לשאול מה אדם עשה, מלמדים אותם לחשוב מה הוא באופן מהותי.


ואני שואל: מי יצר את המפלצת הזאת?


התינוק, שעוד לא הייתה לו שום אפשרות לבחור? או האנשים שבחרו לספר עליו את הסיפור הזה?


חשוב להבחין כאן בין המקרא לבין הפרשנות. ספר בראשית אכן מתאר את עשיו כאדמוני וכשעיר, אך חלק מהפרטים המפלצתיים שמופיעים בסיפורי החינוך הם תוספות מדרשיות, ולא תיאור מפורש של הפסוקים.


ההבחנה הזאת חשובה משום שהביקורת שלנו צריכה להיות מדויקת. אין צורך לייחס לטקסט דברים שאינם כתובים בו כדי להראות עד כמה פרשנויות מסוימות עלולות להיות בעייתיות.


רבקה, יצחק ומעמד האישה


לפני לידת התאומים, חומרי החינוך המתוארים בפרק חוזרים לסיפור נישואיהם של יצחק ורבקה.


לפי חישוב כרונולוגי המופיע במסורות פרשניות מסוימות, רבקה הייתה בת שלוש כאשר נישאה ליצחק, שהיה בן ארבעים.


זו איננה קביעה היסטורית מבוססת על גילה של רבקה, וגם המקרא אינו מציין במפורש שהייתה בת שלוש. מדובר בפרשנות מסורתית המבוססת על חישובי גילאים.


אבל כאשר מציגים את החישוב הזה לילדים כחלק מסיפור חינוכי, יש מקום לשאול איזו תפיסה של ילדות, נישואים ומעמד האישה הוא מעביר.


בהמשך מסופר שיצחק ורבקה אינם מצליחים להביא ילדים לעולם במשך שנים רבות.


ההסבר המוצע בסיפור הדתי הוא שאלוהים אוהב לשמוע את תפילותיהם של הצדיקים, ולכן הוא מונע מהם ילדים עד שיתפללו אליו.


איזו תמונה של אלוהים מציגים כאן?


אל כל-יכול, שמסוגל להעניק לאנשים את מה שהם מבקשים, אבל בוחר להאריך את סבלם משום שהוא נהנה מתפילותיהם?


ואם לא די בכך, בסיפור התפילה של יצחק מופיעה האפשרות שייאלץ לקחת אישה אחרת אם רבקה לא תלד.


האישה מוצגת כאמצעי להמשך השושלת. הגבר הוא מרכז הסיפור, ההבטחה האלוהית ניתנת לו ולזרעו, והאישה נבחנת בעיקר ביכולתה למלא את התפקיד שיועד לה.


האם אלה הערכים שאנחנו רוצים להעביר לילדות ולילדים כיום?


תבשיל אדום, בכורה ותחיית המתים


כולנו מכירים את הסיפור על עשיו הרעב, שחוזר מן השדה ומבקש מיעקב את התבשיל האדום.

יעקב מנצל את ההזדמנות כדי לקבל את הבכורה.


אבל בסיפור החינוכי הנבחן בפרק, גם כאן מתווספת שכבה של מסרים דתיים.


עשיו שואל מה התועלת בצדקות אם אפילו אברהם הצדיק מת. יעקב משיב שיש תחיית המתים, ועשיו מביע חוסר אמונה.


כך הופך סיפור על רעב, תבשיל ובכורה לשיעור על חובת האמונה בתחיית המתים.

והחלק המעניין במיוחד הוא ההנחיה להורים.


בחומר החינוכי המתואר בפרק מוצע להזכיר לילדים בני משפחה שנפטרו ולהסביר להם שהם עתידים לחזור לחיים.


תחשבו על ילד שאיבד את סבתו האהובה.


הוא מתגעגע אליה, אולי עדיין מתקשה להבין מהו מוות. ואז מספרים לו שסבתא תחזור בקרוב, כאשר יגיע המשיח.


האם זו דרך ראויה לנחם ילד? האם זו הבטחה שאפשר לתת לו? האם מסבירים לו שמדובר באמונה דתית, או מציגים אותה כעובדה?


אין לי התנגדות לכך שאנשים יאמינו בתחיית המתים. זכותם להאמין במה שיבחרו.

אבל יש הבדל עצום בין אמונה אישית לבין הצגת טענה שאינה ניתנת לאימות כעובדה ודאית לילדים,


במיוחד כאשר מדובר בילדים המתמודדים עם אובדן.


אבימלך, הפלשתים והטענה שהגויים משקרים


בהמשך הפרק אנחנו מגיעים לסיפור הברית בין יצחק לאבימלך.


לפי הסיפור, לאחר סכסוכים סביב הבארות מגיע אבימלך ליצחק, והם כורתים ברית של אי-פגיעה הדדית.


אפשר היה להשתמש בסיפור הזה כדי ללמד על פיוס, על משא ומתן ועל האפשרות להתגבר על סכסוכים.


אבל בחומר החינוכי שאני מציג, הסיפור הופך להזדמנות ללמד מסר אחר לגמרי.


הפלשתים אינם מקיימים את הבטחותיהם, ומכאן מגיעים להכללה על הגויים כולם: הם אינם דוברי אמת, בעוד עם ישראל, שיש לו תורה, מקפיד כביכול שלא לשקר.


שימו לב למעבר.


מתיאור התנהגותם של אנשים מסוימים עוברים לקביעה גורפת על כל מי שאינו יהודי.


זו בדיוק הדרך שבה דעות קדומות הופכות לתפיסת עולם.


לא צריך להכיר את האדם. לא צריך לבחון את התנהגותו. די בכך שהוא שייך לקבוצה הלא נכונה.

וכאן אני חוזר לשאלה שהעליתי קודם.


אם אדם היה מלמד ילדים שכל היהודים שקרנים מטבעם, כיצד היינו מכנים את המסר הזה?


מדוע אותה הכללה נעשית לגיטימית כאשר מחליפים את הקבוצה שעליה מדברים?


"אלוהים תמיד מציל אותנו": ומה עם ההיסטוריה?


הסיפור החינוכי ממשיך ומבטיח לילדים שאלוהים תמיד מציל את עם ישראל מאויביו.

תמיד.


זו מילה גדולה מאוד.


האם אפשר לומר אותה ברצינות לנוכח ההיסטוריה היהודית?


מה לגבי הפוגרומים? הגירושים? הרדיפות? ומה לגבי השואה?


שישה מיליון יהודים נרצחו בשואה, ובהם כמיליון וחצי ילדים.


כיצד אפשר להציג לילדים את הטענה שאלוהים תמיד מציל את היהודים כעובדה היסטורית פשוטה?

אפשר כמובן לטעון שההגנה האלוהית פועלת בדרכים נסתרות, או שהבטחות דתיות אינן מתייחסות לכל אדם ולכל אירוע.


אלה עמדות אמוניות שאפשר לדון בהן.


אבל הן אינן שקולות להוכחה היסטורית.


אם טענה על המציאות סותרת את הראיות, אין לנו זכות למחוק את הראיות כדי לשמר את הטענה.


ההיסטוריה אינה חייבת להתאים לאמונה שלנו. האמונה שלנו היא שצריכה לעמוד לבחינה מול ההיסטוריה.


מהי אינדוקטרינציה, ולמה היא חשובה?


כדי להבין את הביקורת בפרק, כדאי להגדיר כמה מושגים.


• אינדוקטרינציה: תהליך שבו מלמדים אדם לקבל מערכת אמונות כמחייבת, תוך צמצום האפשרות לבחון אותה באופן ביקורתי. ההבדל בין חינוך לאינדוקטרינציה אינו עצם הצגתן של אמונות, אלא השאלה אם מותר להטיל בהן ספק.


• מדרש: ספרות פרשנית יהודית המרחיבה ומפרשת טקסטים מקראיים, לעיתים באמצעות סיפורים, משלים והשלמות שאינם מופיעים במפורש במקרא.


• חז"ל: ראשי תיבות של "חכמינו זיכרונם לברכה", כינוי לחכמי המסורת הרבנית, בעיקר מתקופת המשנה והתלמוד.


• גזענות: תפיסות או פרקטיקות המייחסות לבני אדם תכונות, ערך או מעמד על סמך מוצא או השתייכות לקבוצה המוגדרת באופן גזעי או אתני. הכללות דומות המבוססות על דת או לאום עשויות להיות גם ביטויים של דעות קדומות, שנאת זרים או אפליה קבוצתית.


• דה-הומניזציה: הצגת בני אדם כפחות אנושיים, כחיות או כמפלצות, באופן שעלול להקל על שלילת כבודם וזכויותיהם.


• תחיית המתים: אמונה דתית שלפיה המתים ישובו לחיים בעתיד. היא מופיעה במסורות יהודיות שונות ונכללת בעיקרי האמונה שניסח הרמב"ם.


• עבודה זרה: מונח דתי יהודי המתייחס לפולחן הנחשב אסור, לרבות עבודת אלים אחרים או פסלים בהקשרים מסוימים.


• בכורה: מעמדו של הבן הבכור במשפחה, שעשוי להיות כרוך בזכויות ירושה, סמכות ומעמד מיוחד.

המושגים האלה אינם רק עניין אקדמי.


הם עוזרים לנו להבין כיצד סיפורים משפיעים על הדרך שבה אנשים חושבים, מחנכים ופועלים.


אפשר ללמד מסורת בלי ללמד דעות קדומות


אני רוצה להבהיר נקודה חשובה.


אין שום צורך להסתיר מילדים את סיפורי המקרא או את מדרשי חז"ל. להפך. אפשר ללמוד אותם, לחקור אותם, להשוות בין גרסאותיהם ולהבין את הרקע התרבותי וההיסטורי שלהם.

אבל אפשר גם לשאול שאלות.


האם עשיו באמת היה רשע מלידה?


האם מוצא משפחתי או לאומי קובע את ערכו המוסרי של אדם?


האם אישה נמדדת ביכולתה ללדת?


האם מותר להבטיח לילד שסבו שנפטר יחזור בקרוב לחיים?


האם אפשר לטעון שקבוצה אנושית שלמה אינה דוברת אמת?


והאם טענה דתית הופכת לאמת רק מפני שאנשים מאמינים בה במשך דורות?


חינוך ראוי אינו מחייב ילדים לקבל תשובה אחת שאסור לערער עליה.


חינוך ראוי מעניק להם כלים לשאול, לבדוק, להשוות, להטיל ספק ולגבש מסקנות.


ילד שמלמדים אותו לחשוב אינו מאיים על האמת. הוא מאיים רק על מי שחושש משאלות.


לצפייה בקטע מתוך פרק 203: פרשת תולדות


בקטע החדש של "אמונות ותוצאותיהן | על אמונות ותוצאותיהן", אני מנתח את חומרי החינוך האלה, את הקשר שלהם לפרשנויות חז"ל ואת ההשלכות האפשריות שלהם על הדרך שבה ילדים לומדים להבין מוסר, זהות ושייכות.


הדיון אינו עוסק רק במה שסופר לפני אלפי שנים, אלא במה שממשיכים ללמד ילדים כיום.


צפו בקטע המלא מתוך פרק 203, פרשת תולדות, בערוץ היוטיוב שלנו:

אם התוכן מעורר בכם מחשבה, הירשמו לערוץ, סמנו לייק, שתפו את הסרטון וכתבו בתגובות היכן אתם מסכימים איתי והיכן אתם חושבים שאני טועה.

אפשר גם להמשיך לקרוא ולצפות בתכנים נוספים באתר:


מקורות, פסוקים והפניות להעמקה


המקורות הבאים מאפשרים לבחון את הסיפורים ואת הטענות שנדונו בקטע. הם כוללים את הטקסט המקראי, מסורות פרשניות ומקורות היסטוריים. אין לראות בכל פרט מדרשי תיאור היסטורי של אירוע שהתרחש בפועל.


• בראשית כ"ה, י"ט עד ל"ד: הריונה של רבקה, לידת יעקב ועשיו ומכירת הבכורה. קריאה בספריא


• בראשית כ"ו: יצחק, אבימלך, הבארות והברית בבאר שבע. קריאה בספריא


• רש"י על בראשית כ"ה, כ': המסורת הפרשנית והחישוב הכרונולוגי שלפיו רבקה הייתה בת שלוש בעת נישואיה ליצחק. פירוש רש"י בספריא


• רש"י על בראשית כ"ה, כ"ב: פרשנות התרוצצות העוברים ביחס לבתי מדרש ולעבודה זרה. פירוש רש"י בספריא


• בראשית רבה, פרשה ס"ג: מסורות מדרשיות על הריונה של רבקה, יעקב ועשיו. בראשית רבה בספריא


• משנה, סנהדרין י', א': הדיון על תחיית המתים והעולם הבא. משנה סנהדרין בספריא

• הרמב"ם, פירוש המשנה לסנהדרין, הקדמה לפרק חלק: עיקרי האמונה, ובהם תחיית המתים. חיפוש מקורות בספריא


• יד ושם: תיעוד היסטורי, מחקר וחומרי חינוך על השואה. האתר הרשמי


ההפניות למקורות המקראיים ולמסורות חז"ל נועדו לאפשר בדיקה עצמאית. הניתוח של חומרי החינוך המודרניים מבוסס על הדברים המובאים בקטע המצולם.


לסיום: השאלה אינה רק במה מאמינים, אלא מה עושים עם האמונה


הסיפורים שאנחנו מספרים לילדים אינם מתקיימים בחלל ריק.


הם משפיעים על הדרך שבה ילדים לומדים להבין את עצמם, את האחרים ואת העולם.

כאשר מלמדים ילד שאדם יכול להיות רשע מלידה, אנחנו עלולים להחליש את חשיבות המעשים והבחירה החופשית.


כאשר מלמדים אותו שקבוצה אנושית שלמה אינה דוברת אמת, אנחנו עלולים לטפח דעות קדומות.

כאשר מלמדים אותו שאין להטיל ספק בטענה דתית, אנחנו עלולים לפגוע ביכולתו לבחון את המציאות באופן עצמאי.


לכן, השאלה המרכזית שלי בפרשת תולדות אינה אם הסיפורים האלה עתיקים, מעניינים או מקודשים.


השאלה היא מה קורה כאשר הופכים אותם לשיעורי מוסר לילדים.


כי לאמונות יש תוצאות.

 
 
 

תגובות

דירוג של 0 מתוך 5 כוכבים
אין עדיין דירוגים

הוספת דירוג

הישארו מעודכנים בחדשות ובפרקים האחרונים

!תודה ששלחת את המידע שלך

מידע על הזמנות

תרצו להתארח לשיחה בפודקאסט?

האם תרצו שדניאל אדר יתארח בתכנית הפודקאסט,
הרדיו או הטלוויזיה שלכם?

צרו איתנו קשר עוד היום!

עקבו אחרינו

  • YouTube
  • White Facebook Icon
  • Instagram
  • Patreon
  • B&CP_Substack logo icon for website-White

© 2021-2026 by Beliefs & Consequences Media. Website designed and managed by Yolanda Hairston Adar. 

View on desktop for best experience.

bottom of page